אובר-שטורמבאנפיהרר אדולף אייכמן היה מהאחראים הראשיים לביצוע בפועל של השמדת יהודי אירופה שניהלה גרמניה הנאצית במהלך השואה. לאחר המלחמה, אייכמן התחבא, וב-1950 ברח לארגנטינה. בשנת 1960, הוא נלכד שם והובא לישראל, בה נשפט, הורשע והוצא להורג.

2008: ניצחון חלקי במשפט ראשון

פרטים רבים על חטיפתו של אייכמן נותרו עדיין עמומים. מרשתנו, העיתונאית, ד״ר גבי וובר, חוקרת מזה שנים את הנושא. תביעתה הראשונה נגד שירות הביון הפדרלי כדי לקבל גישה לארכיונים הוכתרה בהצלחה חלקית ב-2011. צוות המומחים של בית הדין המנהלי הפדרלי החליט שעל שירות המודיעין לענייני חוץ לאפשר גישה למספר קבצי ארכיון.

עם זאת, מסמכים אחרים רבים נותרו חסומים. מסיבה זו, הגשנו תביעה נוספת בשם מרשתנו לקבל גישה לארכיונים, על סמך הטיעון שבינתיים פגה תקופת חסיון ששים השנה – מתוקף סעיף 11 פיסקה 3 של החוק הפדרלי לארכיונים. בקשתנו התקבלה חלקית. בעקבות זאת, שירות הביון הפדרלי שיחרר מספר חומרי ארכיון שבית הדין המנהלי הפדרלי החשיב כסודיים ב-2012. יחד עם זאת, הגישה למסמכים רבים נשארה עדין חסומה או אושרה באופן מצונזר.

משפט נוסף לאחר שפגה תקופת החסיון

מסיבות אלה, הגשנו תביעה נוספת לבית הדין המנהלי הפדרלי בדרישה לקבל גישה מלאה למסמכים, ולא רק לחלקים מהם. ששים שנה לאחר הפקת המסמכים הללו, שירות הביון הפדרלי לא יכול עוד להיאחז בנימוקים של חסיון על פעילותם של השירותים החשאיים או של קשריו [של השירות] עם שירותים חשאיים בארצות חוץ, כדי למנוע הערכה היסטורית מחודשת.

התביעה מיועדת להשלים את ההליכים שאנו נוקטים נגד המשרד להגנת החוקה בשם ההיסטוריון פביאן תיאופילקיס. התביעה דורשת משירותי הביון הלאומיים לערוך בדיקה של הארכיונים הקיימים הקשורים לאדולף אייכמן.

בסרטה ״הסוד הנצחי״, מגוללת מרשתנו את ממצאי מחקרה ואת המאבקים המשפטיים סביב ארכיוני אייכמן.