משפט אייכמן בירושלים

משפט אייכמן בירושלים בשנת 1961 הכה גלים בעולם כולו.  עדויותיהם של קורבנות הנאציזם הביאו את זוועות השמדת היהודים למודעות דעת הקהל העולמית. ההתבטאויות המנוכרות של אייכמן, שהציג את עצמו כפקיד רגיל שממלא הוראות ותו לא, סיפקו חומר לחנה ארנט לכתוב על “הבנאליות של הרוע” בספרה המפורסם “אייכמן בירושלים”. המשפט היה עוצר נשימה, ולא פחות מכך גם הגלגולים שהביאו לקיומו. לאחר המלחמה, אייכמן מצא מפלט בארגנטינה. בשנת 1960 הוא נלכד שם והובא לישראל.

איזה תפקיד מילא השירות החשאי הגרמני?

פרטים רבים על אירועי שנות ה-50 וה-60 נותרו עדיין עמומים, בין השאר מכיוון ששירות המודיעין הפדרלי (Bundesnarichtendienst או BND) והמשרד הפדרלי להגנת החוקה (Bundesamt für Verfassungsschutz או BfV) עומדים בסירובם לתת גישה לחלק מתיקי הארכיונים שלהם. ישנה עילה טובה לחשוד כי השירותים החשאיים, שהעסיקו גם הם לא מעט נאצים לשעבר בשנים שלאחר המלחמה, וכידוע, כבר בשלב מוקדם מאוד, ידעו היכן נמצא אייכמן בארגנטינה, עדיין מעוניינים היום להסתיר את האמת.

בשם פביאן תאופילקיס, הגשנו אפוא תלונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בקלן. מרשנו הוא היסטוריון מאוניברסיטת פריז 1 פנתאון סורבון, כיום חבר בצוות המחקר “מדינה, משפט וסכסוך פוליטי” של מרכז מארק בלוך, מרכז מחקר צרפתי-גרמני בתחום מדעי הרוח והחברה בברלין.

אחד מצירי המחקר המרכזיים של מרשנו הוא משפט אייכמן בירושלים.

על גרמניה לעזור בפתרון המקרה הזה

הגישה לארכיונים אינה חיונית רק למחקר של הלקוח שלנו, אלא גם למוניטין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שאמורה לתרום – בגרמניה ובעולם – להבהרת האירועים. בשנים האחרונות, שירות המודיעין הפדרלי והמשרד להגנת החוקה אפשרו לוועדות של היסטוריונים לבחון את עברם. עם זאת, ובצדק, נמתחת ביקורת על ועדות אלה על היותן לא עצמאיות לחלוטין. יתר על כן, הן לא מהוות תחליף לגישה חופשית לארכיונים, שהרי מחקר היסטורי ניזון משיח, אימות וביקורת. לכן, כדי להעריך מדעית מחדש את האירועים סביב היעלמותו של אייכמן, חטיפתו והרשעתו המאוחרת, ישנה חשיבות עליונה לאפשר סוף סוף לחוקרים עצמאיים לקבל גישה מלאה, ולא חלקית, לתיקים. ששים שנה לאחר הפקת המסמכים הללו, השירותים החשאיים אינם יכולים עוד להיאחז בנימוקים של סודיות.

יש להבין את התביעה נגד המשרד להגנת החוקה כהשלמה להליכים שאנו נוקטים נגד שירות הביון הפדרלי בשמה של ד״ר גבי וובר. בשנת 2011 הצליחה וובר להשיג גישה לחלק מהארכיונים על אדולף אייכמן. עם תלונתה החדשה לבית הדין הפדרלי המנהלי, אנו מעוניינים עתה להפוך גם את המסמכים הנותרים לנגישים.

זכות מיוחדת לשירותים החשאיים?

המשרד הפדרלי להגנת החוקה ושירות הביון הפדרלי מסתמכים שניהם על סעיף 6 (1), פסקה שנייה לחוק הארכיון הפדרלי, הוראה שהונהגה בשנת 2017 לפטור לחלוטין מסמכי שירות חשאי מסוימים מהחובה להפקידם בארכיון הפדרלי. כבר אז, התיקון גרר ביקורת, במיוחד מצד ארכיונאים ועיתונאים. בתלונתנו אנו טוענים שלמרות שהתקן לא מחייב להגיש מסמכים לארכיון הפדרלי, הוא אינו גורע מזכותם של האזרחים להשתמש בהם. רק באופן זה יהיה התקן תואם לזכות הבסיסית לחופש מידע.